|
|
פרק נו מבוא א . סוגו של המזמור . המזמור הוא תפילת בקשה להצלה מידי אויבים ( על מאפייני תפילת הבקשה ראה לעיל , במבוא לפרק נד . ( הדובר הוא יחיד , אך כיוון שהוא מזכיר את אויביו בלשון רבים ואף מדבר על "עמים , " אפשר להגיח שאין מדובר בצרה פרטית דווקא , אלא בצרה לאומית . כיוון שבמזמור זה מצויים ביטויים לא מעטים המופיעים גם במזמורים אחרים , נראה שהמזמור הורכב בעיקרו מנוסחאות מקובלות , לצורך תפילת ציבור . גם המבנה , שיש בו מעין פזמון חוזר ( פסוקים ד - ה ופסוקים יא - יב , ( משווה למזמור צורה של תפילת ציבור טכסית . עם זאת , אפשר להבחין בו בגרעין של חוויה ייחודית , המשקפת את קרבתו האינטימית של הדובר עם אלוהיו . יש עקביות בביטויים המציירים את המצב שנמצא בו הדובר , כגון השימוש החוזר ב " דבר " במובנים שונים ( ךברו - דברי - דבר . ( בעיקר מסתמנת עקביות זו בציור הרעה : על האויבים נאמר שהם "עקבי ישמרו ; " הסכנה שניצל ממנה מוגדרת כ " ךגלי מדחי " ומטרת הצלתו "להתהלך לפני אלהים . " מתקבל אפוא ציור הקשור בהליכה , וכך אנו נרמזים שהמצב שנמצא בו הדובר הוא מצב של הגבלת חופש התנועה והפעולה שלו . הדובר
To the book |
|
|