פשרה על בסיס ה'סטאטוס קוו'

שההגשמה המלאה מבחינת התשתית הדמוגראפית , היישובית והחברתית היא עדיין חזון לעתיד לבוא , הרי מכל מקום המדינה ככזאת היא הנחשבת מעתה לנושאת באחריות הישירה להמשך ההגשמה . הכרעה זו היתה התשתית לאידיאולוגיה של ה'ממלכתיות , ' שהתפתחה בהמשך הזמן , ולדרכי יישומה , והיא קבעה במידה רבה את הגדרת מקומה המשני והדחוק של ההסתדרות הציונית גם בתוך מדינת ישראל וגם בעיצוב מערכת היחסים כין המדינה לבין העם היהודי בתפוצות : בתוך המדינה — כמערכת משנית , שסמכותה ומבנה הפוליטי 'נאצלים' מן המערכת הריבונית הראשית ; וביחסים בין מדינת ישראל לעם שבתפוצות — כחל ק מן הסוכנות היהודית , הפועלת לא על בסיס ציוני ( השאיפה לריכוז רוב העם היהודי בארצו , ( אלא על בסיס של החשכת מדינת ישראל ומרכזיות תפקודה בחיי העם היהודי . אפשר לטעון כי הסוגייה של מעמד התנועה הציונית בתוך מדינת ישראל ובין מדינת ישראל והתפוצות היתה אחת ההשלכות רחוקות הטווח של שאלת היחס בין חברה למדינה , שנתעוררה עם הקמת המסגרת הממלכתית . אולם תוך כדי כך נזרע הזרע להתפתחותה של דילמה נוספת , הנמצאת כיום במרכז העימות הפוליטי במדינת ישראל . היה זה אך טבעי שמדינת ישר...  To the book