תנ"ף

כתבי הקודש של עם ישראל ומסד תרבותו הלאומית . נוטריקון של "תורה , "נביאים , "כתובים . נקראו כתבי הקודש כדי להבדילם מן הספרים החיצוניים שלא כללו אותם אנשי "כנסת הגדולה בין ספרי התנ"ך . נקראו גם מקרא , ככל הנראה משום שהיו כתובים והיו קוראים בהם , בניגוד למשנה ולמדרשים שהיו נאמרים בעל פה והיה אסור להעלותם על הכתב . בתנ " _ך כ " ד ספרים : ( א ) תורה או חומש : בראשית , שמות , ויקרא , במדבר , דברים . ( ב ) נביאים ראשונים : יהושע , שופטים , שמואל , מלכים . ( ג ) נביאים אחרונים : ישעיהו , ירמיהו , יחזקאל , ו"תרי עשר " ( ד ) כתובים : תהילים , משלי , איוב , חמש המגילות — שיר השירים , רות , איכה , קוהלת , אסתר — דניאל , עזרא ונחמיה , דברי הימים . לפי המסורת היו מחבריהם נביאים , כלומר אנשים אשר דיברו ופעלו בהשראת רוח הקודש שפעמה בהם . התנ"ך כולל רק חלק מובחר מספרות "הנבואה בישראל . הקביעה מה יכלל בו ומה ישמט נעשתה בימי הבית השני . במאות הא י והב י לסה"נ עדיין היו קיימות בין חכמי ישראל נטיות להוציא מן התנ"ך את ספר יחזקאל , משלי , קוהלת , שיר השירים ואסתר . לבסוף הוחלט להשאירם . הספרים שלא נכללו בו א...  To the book