שליח צבור

מעיקרו — * חזן בבית הכנסת , שנשלח על ידי הקהל לעבור לפני התיבה . הוא מוציא את הציבור ידי חובתם בתפילתו , בברכותיו , בקידוש שהוא עושה , בקריאתו בתורה ובתקיעתו בשופר . הגדר בהלכה הוא של "שומע כעונה . " אם אדם אינו יודע להתפלל בעצמו , ומקשיב לתפילתו של שליח הציבור ומתכוון לצאת בה ידי חובתו , הרי זה כאילו הוא עצמו התפלל אותה . לפנים לא היו סידורים מצויים ואף התפילה לא היתה שגורה בפי כל , ושליח הציבור הוציא את הקהל ידי חובתם . לפי יהגמרא בתענית ( טז ע " א ) ראוי שליח הציבור שיהיה זקן ורגיל בתפילתו , מטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם , ולפיכך תפילתו נובעת מקירות לבו , ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם , כדי שיתפלל בכוונה על הגשמים , גופו נקי מעבירות , ופרקו נאה , שיש לו צורה , שפל ברך , מרוצה לעס ויש לו נעימה וקולו ערב , ובקי לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במדרש "בהלכות ובאגדות , ובקי בכל הברכות כולן . שליח ציבור שטעה בתפילתו , סימן רע הוא לשולחיו , מפני ששלוחו של אדם כמותו ( ברכות לד ע " ב . ( המעמיד שליח ציבור שאינו הגון לפני התיבה , עליו קרא הנביא ( ירמיהו יב , ח : ( "נתנה עלי בקולה על כן ...  To the book