|
|
מן הכתוב בספר בראשית ( ט , ו ) "שופך האדם , באדם דמו יו _^ פך" למדו חכמים במסכת סנהדרין ( עב ע " ב ) כי אם רודף אדם אחרי חברו להרגו , צריך להציל את חייו של הנרדף אפילו בהריגתו של הרודף . והוא הדין בכל מקרה שהרודף מתכוון לעבור בנרדף עבירה שחייבין עליה מיתה או _0 _ית _, כגון רודף אחרי נערה המאורסה לבוא עליה . כל אדם מישראל מצווה להציל את הנרדף , ואם יכול לפגוע באחד מאיבריו של הרודף ובכך להציל את הנרדף חייב לעשות כך . אך אפילו אם לא דיקדק לפגוע באחד מאיבריו והרגו — אין בית דין ממיתין אותו , ומיתתו בידי שמים . כל שיכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על דם רעך " ( ויקרא יט _, טז . ( מפסוק זה למדו גס זאת : "מניין לרואה את חבירו טובע בנהר , או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ? תלמוד לומר : ילא תעמוד על דם רעך " י ( סנהדרין עג ע " א . (
To the book |
|
|