ראש הגולה

בארמית : ריש גלותא . כינוי למנהיגי היישוב היהודי בבבל בתקופת התלמוד ובימי הביניים . הם _$ רשו את מרותם גם על היהדות הכורדית והפרסית , ולעיתים אף על אזורים אחרים . מושבם היה בעיר סורא , ולאחר מכן בבגדאד . סמכותם התרכזה בענייני ייצוג ומינהל , והיה להם גס בית דין משלהם , אולם לא היו פוסקים בענייני הלכה . זכות זו היתה בידי ראשי הישיבות של * סורא "ופומבדיתא , ואחר כך של ישיבת בגדאד " ) הגאונים . ( ניסיון מקביל שנעשה במצרים , ( 190 * 1 ליצור גם בה כהונת "ראש גולה , " שתהא בעל סמכות לגבי ארץ ישראל והלבנון , לא האריך ימים . הפרטים הראשונים על ראשי הגולה הבבליים הועלו על הכתב במאה החמישית ונשתמרו בתלמוד . ניתן להסיק מהם על קיומה של כהונה זו מאז המאה השנייה ואילך . ההשקפה המקובלת בימי הביניים על ראשיתם של ראשי הגולה ועל מקור סמכותם עוצבה סמוך לשנת 800 על ידי החיבור "" סדר עולם זוטא , " המטעים כי הכבוד שניתן _ליהויכין מלך יהודה הגולה מידי _אןיל מרוךך מלך בבל ( מלכים ב כה , כז-ל ) היה מינויו לראש הגולה , וכי מאז היתה זו כהונת קבע , שעברה בירושה לצאצאיו . בחיבור זה גם כלולה רשימת ראשי הגולה מתקופת ...  To the book