קבילה

הטמנת המת באדמת בית הקברות . הקבורה כבר מרומזת בעונש שהוטל על האדם בעת הגירוש מגן עדן : "עד שובך אל האדמה , כי ממנה לוקחת . כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ( בראשית ג , יט . ( וכשנהרג הבל — המת הראשון — מספרת האגדה , היה מוטל בשדה ודמו מושלך על העצים והאבנים , "הכלב שהיה משמר צאנו של הבל , הוא היה שומרו מכל חיית השדה ומעוף השמים . והיו אדם וחווה יושבים ומתאבלים עליו , ולא היו יודעים מה לעשות להבל , שלא היו נוהגים בקבורה . בא עורב אחד שמת לו אחד מחבריו , לקח אותו וחפר בארץ וטמנה לעיניהם . אמר אדם כעורב אני עושה " ( פרקי דרבי אליעזר כא . ( יש לנהוג כבוד בכל נפטר ולהביאו לקבר ישראל . התורה ציוותה שלא להלין נבלתו של התלוי , הרוג בית דין , על עץ "כי קבר תקברנו ביום ההוא " ( דברים כא , כג . ( משנפטר אדם מורידים אותו מעל המיטה ומניחים אותו על הקרקע כשהוא מכוסה בסדין . יש שמדליקים שני נרות למראשותיו . נהגו שיהיו שומרים על הנפטר ואומרים "תהילים לידו עד לקבורה . לפני קבורתו רוחצים את הנפטר ומטהרים אותו ומלבישים אותו בתכריכים . בניו מעצימים את עיניו , כמו שנאמר ביעקב : "ויוסף ישית ידו על עיניך " ( בראשי...  To the book