עברית

לשון ממשפחת הלשונות השמיות _הצפון מערביות שנמנות עמהן עוד הארמית , הפיניקית , לשון אוגרית ועוד ניבים הידועים פחות . עדויות בכתב ללשון העברית מצויות בכתובות מארץ ישראל מראשית האלף הראשון לפני סה " נ ואילך . שמה הקדום של הלשון אינו ידוע . במקרא היא מכונה בשם "שפת כנען " ( ישעיהו יט , יח ) או "יהודית" ( ישעיהו לו , יא ) כלומר , לשון יהודה . בספרות התלמודית היא נקראת "לשון הקודש . " ואילו המלה "עברית " מציינת בעיקר את הניב הארמי , שהיה שגור בימי "בית שני ובתקופה שלאחריו בפי רוב העם בארץ . רק ברבות הימים , עם זיהוי לשון היהודים בלשון הקודש של ספרי המקרא , נתייחד הכינוי "עברית " ללשון המקרא . נוהגים להבחין בלשון כמה רבדים לפי תולדותיה ולפי גיבושיה הספרותיים . לשם נוחיות נוהגים להציב את הגבולות בין לשון המקרא ללשון יחז"ל , וביניהן ללשון ימי הביניים ולעברית החדשה . אך בכל יחידה אפשר להבחין עוד בניבים המיוחדים בתכונות לשוניות לעצמם , ולמעשה מה שמאחד את הלשין הוא רצף המסורת המקשרת את כל הניבים ללשון אחת של עם אחד . יהודי התפוצות , גם כאשר לא דיברו עברית , הוסיפו להתפלל בעברית , למדו בה את התנ " ...  To the book