(ר('משה בן נחמן (רמב"ן)

. 1270-11941 מגדולי חכמי "ההלכה בימי הביניים , פרשן "התורה ומן החכמים הראשונים שעסקו "בקבלה . חי רוב ימיו בגירונה שבספרד הנוצרית לא הרחק מן הגבול הצרפתי והיה רופא מפורסם . בעודו צעיר לימים התפרסם כמחברם של חיבורים חשובים . הוכר כראש חכמי הדור וכל תפוצות ישראל ראו בו מנהיג רוחני ופנו אליו בשאלות דת ודין . חיבוריו עוסקים בעיקר בפירושים למסכתות "התלמוד , ועד הגירוש היו נוהגים בספרד ללמוד את התלמוד עם חידושיו . _הרמב"ן הכיר את חכמי אשכנז , היה בקי בתורתם של "בעלי התוספות והוא בעצמו למד תורה בשיטתם , ובדרכם כתב את חיבוריו . הוא אף הכיר את היהודים בני ספרד ואת הלוך רוחם . כך היה לאחד המפשרים בפולמוס על כתביו הפילוסופיים של "הרמב " ם , לעת זיקנתו נאלץ לעזוב את עירו ועלה לארץ ישראל . הדבר בא בעטיו של ויכוח פומבי עם נזירים דומיניקנים , _שהרמב"ן הוכרח להשתתף בו ולייצג את הדת היהודית . הוויכוח נערך בברצלונה בפקודת יעקב הראשון מלך ארגון . ראש המדברים מטעם הנוצרים היה יהודי מומר . הוויכוח נערך בארמון המלכות כמעמד המלך והמלכה , גדולי המדינה וחשובי האזרחים . הוויכוח נמשך ארבעה ימים ועורר התרגשות והיה...  To the book