מנהג

דינים , דפוסי התנהגות מסורתיים ותפילות המקובלים על ציבור יהודי מסויים ומשמשים לו השלמה מחייבת לדינים ולמסורות הנהוגים בכלל ישראל . מקור ה " מנהגים " הוא במסורות ובתקנות מקומיות , בקביעת גדרים וסייגים נוספים "למצוות התורה ולתקנות חכמים , בנטייה לחומרה ולהליכות חסידות ובהשפעת תורת הנסתר והקבלה . הבדלי נוהג בפרטים שונים כבר היו נפוצים ומקובלים בעם בסוף ימי הבית השני , והמשנה מביאה דוגמאות רבות להם וקובעת שבמקרים אלה "הכל כמנהג המדינה " ( המלח "מדינה " כאן במשמע של עיר חשובה . ( עם פיזורם של היהודים בעולם , גברו בהכרח גם הבדלי המנהגים בין יהודי ארצות ואזורים שונים . כמו כן ניכרת במשך כל שנות הגלות נטייה לשמירה מדוקדקת ביותר של מנהגי האבות ומנהגי המקום , וכבר * חז " ל הזהירו הרבה על כך ( ירושלמי , פסחים ד , א ;( ויש לעיתים שהמנהג אף מבטל הלכה פסוקה ( ירושלמי , יבמות יב , א . ( לגבי מנהגי שטות , שמקורם באמונות תפלות או שסתרו ממש את הדין , יצאו כמה מרבותינו , וביניהם רבינו תם שאמר עליהם כי מנהג הוא אותיות גהנם . בענייני הלכה , כגון טקסי חגים , פרטים בבדיקת חשש לטריפה ועוד , קיים בעיקר ...  To the book