|
|
אחד משמות הלשון העברית בפי יהודים . הרמב " ם כתב ( _ימורה נבוכים , חלק ג פרק ח ) שלשוננו נקראת "לשון הקודש " כי אין בה שמות מיוחדים לאיברים ולמעשים הקשורים בהולדה , "אלא ידברו בהם בשמות מושאלים וברמיזות , " ו " הם עניינים שצריך לשתוק מהם , וכשיביא הצורך לזכרם , יעשה לו תחבולה בכינויים ממלים אחרות . " יחס הקדושה לעברית נבע מהיותה הלשון שבה ניתנה התורה , והלשון העיקרית שבה נוצרה יצירתה הרוחנית של היהדות . אפשר שהכינוי הזה מעיד על תקופה שהלשון הארמית שימשה לצורכי חולין ואילו העברית שימשה לעניינים הקשורים בעבודת המקדש ובפולחן הדתי . גם כאשר השתמשו היהודים בדיבורם היומיומי בלשונות הלועזיות של ארצות מגוריהם , הוסיפו להשתמש בה בחיי הדת , בלימוד • התורה ולשם יצירה בענייני רוח . לגבי היהודי היתה העברית גשר אל אבות האומה וקדושיה בימים עברו , אל ימות המשיח העתידים לבוא ואל העולמות העליונים . לפיכך גס נועדה תמיד לכל שעה של התעלןת רוחנית ויציאה מטרדות חולין . מידת הבקיאות בה נחשבה לסימן היכר למידת הבקיאות בתורה ולמידת ההתעמקות בה . מילים וביטויים רבים מעברית נשתרבבו אף ללשונות הדיבור הלועזיות שהיו...
To the book |
|
|