טעמי המקרא

סימנים להטעמה ולפיסוק בתנ " _ך . באים מעל למלים ומתחתן בצד הניקוד . תפקידם לציין את הקריאה הנכונה על פי המסורה בתחומי התחביר , הטעמת המלים והנעימה . בספרי אמ " ת - איוב , "משלי , תהילים — מסומנים הטעמים בשיטה משלהם . עשרים ושישה הטעמים מסמנים את היחס שבין חלקי הפסוק . הם מתחלקים בעיקרם לשני סוגים — טעמים מפסיקים וטעמים מחברים . המפסיק הגדול הוא "סוף פסוק " או "סילוק , " והוא מציין את סוף המשפט . הוא מחלק לפסוקים את פרשיות "התורה , הכתובות ברצף וללא כל פיסוק . הטעם השני בחשיבותו הוא "אתנחתא , " והוא מחלק את הפסוק לשניים . יתר המפסיקים מציינים דרגות הפסקה קלות יותר . הטעמים המחברים — "המשרתים " — מורים על רצף הקריאה ועל צירופי מלים . טעמים משמשים גם מעין תווי נגינה לנעימת פרשיות התורה וההפטרות . כל טעם מציין צירוף צלילים מסויים המותאם לתפקידו כמפסיק או כמחבר . הקורא בתורה בבית הכנסת לפני הציבור צריך להכיר את הטעמים בעל פה , שכן אלה אינם מצויינים בספר התורה . יש הבדלים בולטים בין לחני הטעמים בעדות השונות ובתוכן עצמן . הנעימות שקוראים בהן בתורה , בהפטרה ובחמש המגילות שונות בתכלית אחת...  To the book