חמץ

עיסה הנעשית מקמח של חמשת מיני דגן — חיטים , שעורים , כוסמיס , שיבולת שועל ושיפון — שנילוש במים , ושהתה עד שהחמיצה בין אם נתנו בה שאור או שמרים , ובין אס החמיצה מעצמה . התורה אסרה אכילת חמץ או הנאה ממנו בפסח . כמו כן אסרה התורה חמץ "ב " בל ייראה ובל יימצא " — אסור שהחמץ ייראה ואסור שיהיה ברשותו של היהודי אפילו הוא מוצנע . " אור לי"ד בניסן בודקים את החמץ , " ( משנה פסחים א , א ) כלומר בודקין אם אכן סולק החמץ מכל פינות הבית , ומבערים אותו . למחרת , ביום י " ד , שורפים אותו . חמץ שיש נזק רב אס יבערו מוכרים לנוכרי למשך ימי הפסח , באמצעות רב העדה . לאחר הפסח שבים וקונים אותו . חמץ שעבר עליו הפסח כשהוא ברשות אדם מישראל — אסור בהנאה . דיני חמץ באים במסכת פסחים ובשולחן ערוך אורח חיים .  To the book