כוחים דתיים עדיין לא הדגישו אז את יסוד השילוש ( אלוהים האב , אלוהים הבן ורוח הקודש !( יסוד זה נתקבל בנצרות בתקופה מאוחרת הרבה יותר , ולא ערכו עליו ויכוחים . עדויות על ויכוחים אלה עם עובדי אליליס ועם מינים ישנס במקומות שונים בתלמוד . משנידלדלו הכיתות היהודיות הנוצריות החלו הנוצרים הלא יהודיים להשתמש בוויכוחים דתיים כאמצעי לנגח את היהודים , עד שבא "התלמוד וקבע : "מי שיודע להשיב למינים כר י אידית — יענה , ואם לא — לא יענה " ( סנהדרין לח ע " ב . _( בדרך כלל הצטיינו בוויכוחים דתיים בעיקר חכמי ארץ ישראל : רבי אבהו מקיסרי , שהיתה אז מרכז נוצרי , ר י שמלאי , עולה מבבל שישב בלוד , ( אחרים . בוויכוחים ראשונים אלה עדיין נהנו המתווכחים היהודיים מחופש דיבור מלא , והם השתמשו בו כמיטב יכולתם . לא כן בימי הביניים . היהודים הוגבלו אז בתנאי הוויכוח , והוויכוחים עצמם נשאו אופי של מאבק שהנוצרים היו בטוחים בו מראש בנצחונם . לא בכדי דרשו הנוצרים כי המתווכחים עמהם מקרב היהודים יהיו גדולי הדור . הם קיוו שאס יכריעום לא יהיה ליהודים מנוס אלא לקבל את הנצרות . לוויכוח בפאריס ( 1240 ) נדרשו להופיע אישים כר י יחיאל...
To the book