הדרשנות התפתחה בימי בית שני מתוך הנוהג לקרוא את התורה בעברית ולהסבירה בארמית — שפת הדיבור של העם באותה תקופה . עדות ראשונה לנוהג זה היא מימי עזרא ( כמתואר בנחמיה ח . ( מאז הלכה ופשטה הדרשנות לבתי הכנסת בכל מקום שקראו בתורה בשבתות ובחגים ובימים שני וחמישי . ולפי שלשון הדיבור היתה "הארמית , עמד מתורגמן ותירגם פסוק פסוק . ולפי שהתרגום המילולי לא הספיק להבנת הכתובים , היה צורך בהסברים נוספים . כך התרחבו הפירושים לכל פסוק . לכתחילה בא הדרוש ללמד בעיקר הלכות באמצעות המידות שהתורה נדרשת בהן , אך עם הזמן שימש הפסוק עצמו בסיס למדרשי אגדה ולדברי מוסר ברוח הזמן . לאחר חורבן בית המקדש , הלך וגדל תפקיד הדרשה . חכמים עודדו את העם בדרשותיהם , חיזקו את רוחו והדריכוהו כיצד לנהוג להלכה ולמעשה , במציאות החדשה . הדרשה היתה נפתחת בפסוק מן המקרא , והדרשן היה דורש אותו . מתורגמן , "אמורא , " היה חוזר על דברי הדרשן בקול רם ומסבירם בהרחבה , לפי שלא תמיד היה הדרשן רגיל לדבר לפני קהל רב . בתקופת המשנה והתלמוד נאמרו אלפי "מדרשים בתחומי ההלכה והאגדה . הם נערכו בתקופת "הגאונים בקבצים שונים . בימי הביניים , עם נדיד...
To the book