רוח רעה של אדם חוטא או נדכא , שלא מצאה מנוח אפילו בגיהנום , ונתגלגלה ודבקה באדם חי . התרוצצותן של שתי נשמות בתוך אדם אחד מעבירה אותו על דעתו . מושג "הדיבוק " נתקבל בקרב המקובלים האשכנזים במאה הי " ז . באדם שדבק בו הדיבוק נהגו לטפל בשיטות מאגיות : השבעות , צירופי שמות קדושים , קמעות , עישון קטורת , חרמות בתקיעת שופר ועוד . לרוב ביקשו לזהות את הדיבוק ולהביא לתיקון של הנשמה התועה . דאגו גם שתצא מאבר בגוף החולה — אצבע הרגל — שלא תפגע בו . הדיבוק שימש נושא למחזה המפורסם בשם זה , מאת ש י אנסקי , שהוצג על ידי "" הבימה " במוסקבה ובתל אביב ועל ידי תיאטרונים אחרים ברחבי העולם .
To the book