בכור

הנולד ראשון לאמו ולאביו , באדם ובבהמה , שחלים עליו דינים מיוחדים . בכור אדם לאמו ( פטר רחם , ( אביו חייב לפדותו מן הכוהן שלושים יום לאחר לידתו . המצווה קרויה י"פידיון הבן . " פודים רק בן ששני הוריו ישראלים , שאינם כוהנים או לוויים . מן התורה ( דברים כא , יז ) מקבל הבכור פי שניים בירושה , אם הוא בכור לאביו ( אפילו אינו בכור לאמו , שיש לה ילדים מבעלה הקודם . ( בכור בהמה : מצווה לתת לכוהן את הבכור לאמו מבהמה טהורה , והוא אחד מכ " ד מתנות כהונה . הכוהן מקריב את דמו וחלבו ואוכל את השאר . בכור בעל מום הפסול לקרבן נאכל לכוהנים בכל מקום , ויכול הכוהן למכרו לישראל ולישראל מותר לאכלו . מצוות בכור חלה גם לאחר חורבן בית המקדש וגם בחוץ לארץ . אך , הואיל ואין המקדש קיים נותנים לבכור לרעות עד שיסתאב , כלומר שיפול בו מום , ואז הוא מותר באכילה לכל אדם , אלא שהוא ממון כוהן . דין מיוחד חל על * פטר חמור . הוא היחיד מבעלי החיים הטמאים שחלה עליו קדושה מסוימת של בכור . התורה ציוותה לפדותו בשה או בדמים כפי שוויו , ולתת את השה או את הדמים לכוהן . ואם לא פדוהו יש לערוף אותו . שומרי מצוות מקיימים עד היום מצוות פ...  To the book