כג . מוות גם במאה הי '' ח , שבה נתרגשו על יהודי ירושלים צרות ופגעים שונים ומשונים , המשיכו השלטונות באיסתנבול לראות ביהודים נתינים שיש לדאוג להם , וכך אף נציגיהם בירושלים . ואכן , למרות הנגישות שנגשו את הקהילה מרי פעם בתואנות שונות היתה גישתם אל חיי היהודי זהה ועקבית כמו אל חיי הנתין המוסלמי , דהיינו , כל אימת שאירע מקרה מוות בקהילה היה השליט עצמו מתערב , והקאדי ואנשיו היו מקיימים חקירה ודרישה כדי לעמוד על נסיבות המקרה - האם היתה סיבת המוות טבעית או שמא תוצאת מעשה פשע . בשונה ממקרי אלימות אחרים שתיארנו לעיל , שבהם דורשי הבירור והפיצוי היו הצדדים המעורבים , הרי שבמקרי פטירה לא המתינו לתביעתו של הפרט : משנתגלה מקרה כזה היה הקאדי יוזם בירור בקרב בני המשפחה או אף בקרב ראשי הקהילה כדי לנסות ולהתחקות על שורשיו של העניין . עצם הגילוי נעשה על ידי היהודים עצמם , שהיו חייבים לדווח על כל מקרה מוות לבית הדין . שכניה של אישה קראית , שהתאבדה בטביעה בבור מים בחצר ביתה , הבחינו בכך רק לאחר שלושה ימים ומיד דיווח ראש העדה הקראית לקאדי . משלחת מטעם בית הדין נשלחה למקום , ובאישור הקאדי חילצו את הגופה מבור...
To the book