|
|
פרק י הפרשנות הנוצרית הקדומה למקרא הנצרות הקדומה הייתה חלק מן היהדות של סוף ימי בית שני , וכמובן שספרותה אף היא הייתה חלק מהספרות היהודית של אותם דורות . האוונגליונים והאיגרות שבברית החדשה שייכים בבירור לרובד הקרום של הספרות הזאת ובהם נעסוק בפרק זה . השימוש בתנ"ך מלווה את הנצרות מראשיתה והוא נמשך לאורך כל דורותיה עד ימינו , ובדרך כלל הוא אופייני לכל הכיתות והזרמים בנצרות , אם כי לא לכולם באותה מידה . שני פנים עיקריים לשימוש של הנצרות הקדומה במקרא . הפן האחד הוא ניסיונם של נוצרים להראות בי מאורעות חייו של ישו הנוצרי — ובאופן כללי יותר מאורעות שזמנם סוף ימי הבית השני — נחזו ותוארו מראש במקרא . בכך מתפרשים הפסוקים במשמעות כפולה.- המשמעות האחת היא בת זמנה , כפי שהבינו אותה בני הדורות הקדמונים , והמשמעות האחרת והעיקרית היא זו המאוחרת , משמעות שלא יכלה להיות מובנת בזמנה 7 ד _, תבררר _, רק משהתגשמו דברי הנבואה . במובן זה דומה הפרשנות הנוצרית הקדומה לזו שהתגבשה במדבר יהודה בספרות הפשרים שתוארה בפרק השביעי בספר זה . קו פרשני בסיסי זה קיים גם במדרש היהודי והוא מתפתח במרוצת הדורות ומוסיף להתקיים...
To the book |
|
|