|
|
ה . הלשון והיצירה הספרותית לשון הדיבור כלשון הספרות התפשטות הארמית חורבן הבית וגלות בבל משמשים כפרשת מים בתולדות התרבות של עם ישראל . בראש וראשונה ניכרת תופעה זו בצד הלשוני : העברית פסקה לשמש לשון דיבור יחידה ביהודה . לידה החלה לשמש , בשיעור גובר והולך , הארמית , לשונם של בני הארצות שממערב לפרת באימפריה הכשדית ובעיקר באימפריה הפרסית . בתקופה זו נודע משקל מכריע לארמית . היא יצאה מכלל לשון הדיפלומאטית המדינית — כפי שהיה הדבר כבר באימפריה האשורית — והיתה ללשון הדיבור והיצירה הספרותית . מרחבי האימפריה הפרסית , "מהודו ועד כוש , " הגיעו אלינו תעודות בלשון הארמית מסוגים שונים : כתובות מלכים , כגון הנוסח הארמי של כתובת ךךיוש מבהיסטון , יצירות ספרותיות , כגון "מלי אחיקר" ( שגיבורה הוא חכם ארמי שפעילותו מיוחסת לימי אסרחדון מלך אשור , ( מסמכים משפטיים וכלכליים ואף מכתבים . מטבע הדבר שמסמכים שנכתבו על גבי פפירוס וקלף — חומר מתכלה — לא שרדו אלא באזורים שאקלימם יבש , ובראשם מצרים .
To the book |
|
|