|
|
פרק אחד עשר המקום , הסיפור וההיסטוריה המרחב לצד הזמן הוא אחת החוויות הבסיסיות של הניסיון האנושי שבעזרתן מסוגל האדם להגדיר לעצמו את העולם שבתוכו הוא חי . רק טבעי הוא שצירים של זמן ומרחב הם אף מרכיבים מרכזיים בעולם המסופר . הפרק הקודם הוקדש לאופן שבו מעצב הסופר המקראי את הזמן בסיפור . בפרק זה ייבחן ציר המרחב . המרחב , שהנו אספקט משלים לזמן , לא זכה לדיונים נרחבים וממצים במחקרים ספרותיים . הנימוק שניתן לרוב לתופעה זו הוא שנושא הזמן מאפשר התמודדות מתוחכמת יותר מזו של המרחב : בזמן ניתן לדון במונחים של קורלציה בין זמן הסיפר לבין הזמן המסופר , ואילו על המרחב לא ניתן להחיל מונחים אלו . אנחנו דנים במרחב של העולם המסופר אך איננו דנים במרחב של הטקסט , או במילים אחרות , גם המרחב של הטקסט נמדד על ידינו במונחים של זמן ; אנחנו מתייחסים לטקסט ארוך וקצר במונחים של זמן ולא במונחים של גודל הדף , סוג האותיות , הרווח שבין השורות וכדומה . אופן התייחסות זה לטקסט צמצם את האפשרות לעקוב אחר אופני התאמה שונים של אספקט המרחב , והוביל להתעניינות מועטה יחסית בעיצובו הספרותי . הדגש הושם על עיסוק בזמן . ואם זהו המצב ...
To the book |
|
|