פרק עשירי "אמנות הזמן" בסיפור המקראי

פרק עשירי " אמנות הזמן" בסיפור המקראי הסיפור הוא אמנות של שימוש בזמן . בפרק זה נראה אילו דרכים לשימוש בזמן העדיפו כותבי סיפורים במקרא . בחיבורו _לאוקון , ( 1983 ) או בשמו הנרדף by גבולי _הצתר _טיירם הבחין לראשונה גוטהולד אפרים לסינג , החוקר הגרמני בן המאה השמונה עשרה 729 ) ו , ( 1781 בין שני סוגים של אמנויות : אמנויות החלל ואמנויות הזמן . אמנויות החלל , שבהן הוא כלל את הציור והפיסול , שהן האמנויות הפלסטיות , מתייחסות לגופים המייצגים רגע מסוים של הקיום ונתפסים על ידי הקולט במהירות גדולה . ואילו אמנויות הזמן , שהן השירה , ואפשר כמובן לכלול בהן את הסיפור והמוזיקה , דורשות מן הקורא או מן המאזין זמן רב לצורך קליטתן . כמו כן , הן אינן מייצגות "רגע סוגסטיבי , " כלשונו של לסינג " , רגע אחד ויחיד של העלילה , שממנו ניתן להבין את מה שקודם לו ומה שבא אחריו" ( עמ' , ( 101 אלא תהליכים נמשכים הבאים לכלל ביטוי באמצעות הלשון , ושקליטתם נמשכת לאורך זמן , או כדברי לסינג : מה שהעין מקיפה במבט אחד , הוא [ הסופר ] מונה לפנינו באיטיות ניכרת , ותכופות קורה שבהגיענו לסוף התאור כבר שכחנו את ראשיתו [ ... ] לגבי...  To the book