האוכלוסיה המקומית

האוכלוסיה המקומית ערב הכיבוש הצלבני היתה ארץ ישראל מיושבת רובה מוסלמים ומקצתה נוצרים מזרחים ; בגליל נוספו למוסלמים ולנוצרים המזרחים היהודים , ואילו בשומרון — כפרי השומרונים . בהרי הלבנון נמצאו הדרוזים ובעבר הירדן המזרחי , בשומרון ובחוךאן , היו עדיין , נוסף על האוכלוסיה החקלאית , קצת שבטים נוודים נוצרים , שבטי הבדווים ושבטי נוודים תורכים , ה"תורכומנים" בפי הצלבנים . לאוכלוסיה זו הוענק עם הכיבוש הצלבני מעמד משפטי אחיד כמעט של מעין נתינים מדרגה שנייה , המקביל למעמד בני החסות בתקופה הקודמת , שבה הוגדרו הנוצרים והיהודים כך'מי , כלומר בני חסות הזכאים להגנת השליטים ולביטחון ואף לחופש הפולחן , אולם פחותי זכויות לעומת האוכלוסיה המוסלמית השלטת . הצלבנים בחרו אפוא ביחסם לאוכלוסיה המקומית להשאיר בעינו את המצב שהיה קיים ערב הכיבוש . לפיכך לא השתנה מעמדם המשפטי של הנוצרים המזרחים , היהודים והשומרונים בעקבות הכיבוש הצלבני . הך'מי של המדינה המוסלמית לשעבר הפכו לך'מי של הממלכה הצלבנית , אם כי ביטוי משפטי זה לא נמצא במקורות הצלבניים . לא כן הדבר לגבי המוסלמים . אלה , שהיו בתקופה הקודמת , התקופה המוסלמי...  To the book