המסים ושאר התנאים של בני־החסות

המסים ושאר התנאים של בני החסות מסים של לא מוסלמים המסים היו נושא קבוע בכל הנוסחאות של חוזי הכניעה עם היישובים . תשלום המס על ידי הכופרים היה עקרון יסודי והוא נזכר כבר בקראן . ההלכה המאוחרת יותר דיברה על שלוש דרגות של תשלום הגיהה , היא מס הגולגולת , המשתלם על ידי כל לא מוסלם זכר ובוגר . הדרגות שנקבעו היו בדרך כלל של שלושה-ארבעה דינרים בשנה לעשירים , שניים לבעלי הכנסה בינונית ואחד לעניים ( הסכום הדרוש לקיומה של משפחה בינונית באותה תקופה במשך חודש היה של שני דינרים . ( ואולם בתקופה הקדומה היתה נטייה להטיל סכום קבוע על היישוב כולו , כפי שמשתקף במכתבי החסות שניתנו בעת הכיבוש . מסורת הלכה המתייחסת למצרים ( אבל מצב דומה היה ודאי גם בארץ ישראל ) אומרת שאם מת אדם ולא השאיר יורשים בכפר שבו הג'זיה היא סכום כולל על הכפר כולו , תימסר אדמתו לכפר ; ואולם אם הג'זיה אישית , תימסר אדמתו לאוצר המוסלמי . רק בימי הח'ליפה עמר השני , הוא עמר אבן עבד אלעזיז , ( 720-717 ) הפסיקו לגבות בכפרים סכומים כוללים וגבו את הג'זיה בתורת מס גולגולת . בתקופה הראשונה נשארו סדרי המס בעצם כפי שהיו בימי הביזנטים . זקני הכפרי...  To the book