|
|
מקומה של ירושלים בתודעה הנוצרית בתקופה הביזנטית הנזיר יוה ; ס קסינוס , חניך בית לחם , תיאר את מהותה של ירושלים כעיר וכמושג במאה הרביעית : ירושלים על פי ההיסטוריה היא עירם של היהודים , על פי האליגוריה היא כנסייתו של כריסטוס , על פי האנגוגיה [ ההתעלויות ] — אותה העיר השמימית שהיא אם כולנו , על פי הטרופולוגיה [ ההשאלה ] — נשמת האדם . החשיבות והמרכזיות של ירושלים בתודעה הנוצרית החלה להתגבש כבר בראשית התקופה הביזנטית : ירושלים גילמה וסימלה את ההיסטוריה היהודית עד לביטול "הברית הישנה" והחלפתה ב"ברית החדשה ; " את "הכנסייה הלוחמת" בעולם הזה ; את עיר האלוהים השמימית , היא הכנסייה המנצחת והנצחית ; ואת היסוד העיקרי והדומינאנטי בכל אדם נוצרי — הנשמה . הזרימה המתמדת של צליינים מרחבי העולם הנוצרי ומכל שכבות הציבור לירושלים יצרה הקרנה תרבותית מתמדת אל כל רחבי הכנסייה . בדרך זו הגיע כל מה שהיה טיפוסי לירושלים ונולד בה הן אל המזרח הן אל המערב ; מה שהיה
To the book |
|
|