|
|
תנועת הנזירות והמנזרים בארץ ישראל ראשית הנזירות מראשית המאה הרביעית הפכה תופעת הנזירות , שמרכזה היה במצרים , לתנועה בעלת השפעה רבה על התפתחותה של הכנסייה הנוצרית , על התפשטות הנצרות ועל דמותה וצביונה של הציוויליזאציה הנוצרית . הנזירות היתה במידה רבה חיל החלוץ של הנצרות באזורים רבים , ולנזירים היתה השפעה רבה במאבקים התאולוגיים שהתחוללו בתוך הכנסייה . גם רבים מראשי הכנסייה וגדוליה באו משורות הנזירים . שונים היו דרכי הנזירות וצורות ההתארגנות של הנזירים , אך נקודת המוצא המשותפת לכולם היתה הפרישות מהבלי העולם הזה . היו שהסתפקו בפרישות , שהיתה מבחן קשה כשלעצמו , והיו שהוסיפו על הפרישות מן החברה סיגופים שונים . הנזירים המתבודדים מורה הדרך ומחוללה של התנועה הזאת של הנזירים המתבודדים ( אנכ 1 ךיטים — מופרשים מן העולם , ( שחיו ביערות או בבקתות , היה או ; טוניוס "הקדוש , " ממצרים העליונה , שפרש במאה השלישית למדבר והפך לאידיאל של נזירי המדבר במצרים ובארץ ישראל . ראשון הנזירים המתבודדים בארץ ישראל היה הילריון בן כפר טבתה שליד עזה . כצעיר אלילי נשלח בראשית המאה הרביעית ללמוד באלכסנדריה ושם הושפע
To the book |
|
|