ארץ־ישראל בסוף המאה הרביעית ובראשית המאה החמישית

ארץ ישראל בסוף המאה הרביעית ובראשית המאה החמישית פלישת ההונים בסוף המאה הרביעית עברה על תושבי ארץ ישראל , כמו על תושבי הפרובינקיות האחרות , חוויית האימים של פלישת שבטי ההונים , שפשטו על האימפריה וזרעו חורבן והרס ברבים מחלקיה . רגשות הזוועה ותחושת הקץ הממשמש ובא הקיפו גם אזורים שההוגים לא הגיעו אליהם , שכן חזק מאוד היה רגש הפחד מפני הברברים , שעטו על האימפריה . בשנת 395 פשטו ההונים על ארץ ישראל בפשיטת בזק והחריבו חלקים ממנה . אב הכנסייה הירונימוס תיאר את התנפלויות ההונים ואת המורא שאחז בפרובינקיות המזרחיות שעה שנודעו מעשי האכזריות שלהם ולא היה בנמצא צבא רומי שיגן על האוכלוסייה מפניהם ; הוא גם תיאר את ההכנות שנעשו במזרח כדי לקדם את פני הרעה . מכתבו ספוג באווירה של יום הדין המתקרב : "העולם כולו חרד כי הנה הנה בא האל למשפט . " לפי הירונימוס . סיפרה אחת השמועות שנפוצו במזרח , כי יעדם העיקרי של ההונים היא ירושלים , והם מבקשים שם את אוצרות הזהב של העיר . החרדה היתה כל כך עמוקה , עד שהירונימוס עצמו ועמו קהילת נזירי בית לחם חישבו למלט נפשם בדרך הים , ואף המתינו על החוף לאנייה שהוציאם מארץ ישראל...  To the book