תרגומי המקרא

תרגומי המקרא כבר בימי בית שני נהגו בבתי כנסיות רבים בארץ ישראל ( בעיקר בגליל , באזור החוף ובעבר הירדן המזרחי ) לתרגם את התורה , וכן את ההפטרה שכנביא , בשעת קריאתן בציבור , לארמית , לתועלת מי שאינו מבין עברית . המתרגמים נהגו לעשות זאת כצורה חיה , פסוק פסוק . תחילה אף הקפידו ביותר , שהתרגום יהא על פה , בין השאר מטעמים דומים לאלו שבגללם אסרו הן תפילה וברכות הן דרשה בציבור מן הכתב . אולם כבר בסוף המאה הראשונה לספירת הנוצרים החלו להופיע תרגומים בכתב . אונקלוס תרגום אונקלוס הוא הקדום שבתרגומים הארמיים לתורה , שהגיעו לידינו . הוא נאמן , בדרך כלל , לפשוטו של המקור ורק לעתים רחוקות , בעיקר בשירות , הוא מרחיב בתרגומו . מגמתו החינוכית הביאה אותו לידי הרחקת ביטויי הגשמה , לשמירה קפדנית על כבוד ה' ואף לידי סנגוריה על אבות ישראל . במקומות מסוימים דומים דבריו לדברי חז"ל באגדה , ופעמים אף בהלכה . דומה , שהתרגום בצורתו שלפנינו הוא ניסוח ספרותי , סופי ותמציתי , של מסורת תרגום שבעל פה . לשון התרגום היא ארמית בינונית מערבית של ארץ יהודה , המייצגת שלב מעבר בין הארמית הממלכתית לבין הארמית הבינונית , ומצויות...  To the book