|
|
. 12 היחסים עם קהילות ישראל בגולה העלייה ליגל היות ארץ ישראל חלק מיחידה מדינית גדולה והיות היישוב היהודי שחי בה חלק מחטיבה יהודית תרבותית גדולה ולה "נוסח" משותף מכל תחומי החיים , אפשרה זיקה הדוקה וקשרים הדדיים בין היישוב היהודי לבין קהילות ישראל השונות באימפריה העות'מאנית . בו בזמן התאפשר ליישוב לקיים מערכת יחסים הדוקה וקשרים חופשיים גם עם קהילות ישראל באירופה הנוצרית — במערבה וגם במזרחה . הביטוי הבולט ביותר לזיקה זו היתה העלייה לארץ , שנמשכה בתקופה כולה , ויחד אתה התנועה הרצופה של העלייה לרגל . זו האחרונה התחזקה אחרי הכיבוש העות'מאני בעקבות הסדר והביטחון שהשליטו אז בארץ שליטיה החדשים . במיוחד גברה העלייה לרגל מקהילות ישראל במזרח , שבניהן יכלו להגיע בקלות יחסית לארץ , כדי להשתטח על קבריהם של האבות , הצדיקים והקדושים . העלייה לרגל ( זיאךה ) היתה בראש וראשונה לירושלים עצמה ולקבר שמואל הנביא שלידה , וכן לצפת וסביבתה , לחברון , לטבריה , למערת אליהו בכרמל ועוד . עולי הרגל שילמו מס דרכים ( גפר ) בשיעורים שנקבעו על ידי החוק ( קאנון , ( והיו זכאים להגנתם של המושלים . נוהל מקובל היה שהמושלים וה...
To the book |
|
|