|
|
הדיון כמו חוזר על עצמו גם שנה לאחר מכן, לקראת 1988 : * אנו מתווכחים על דבר שאץ לנו . . . . הדבר הייחודי לקיבוץ אלה המשימות שאנחנו לוקחים על עצמנו, אך אם אין כסף לקיים אותן, אסור לנו לקיים אותן . ) יוסי ורדי ( * תקופה ארוכה הולכנו את המערכת התנועתית לקראת כיוון, שנטלה התנועה על עצמה הרבה יותר פונקציות ממה שהיה מקובל בעבר . המעטנו בהתמודדות עם המערכות החיצוניות . . . שחרתו את המערכות הממלכתיות . . . . אני חושב שיש יותר מדי טיפול תנועתי, יותר מדי מטפלים . ) אברהם כץעוז ( ולעומתם : * כמה שהמשבר יותר קשה צריך להיות יותר קרוב למשקים ולסייע להם . ) עמיר קמיאל ( * בתקופה קשה צריך להתייעל, אך לקצץ ] בתחומי פעילות [ אסור . ) יעקב שרגא ( * אסור לקצץ בפעילות הרעיונית; בעת משבר צריך לחזקה . ) יעקב זק ( הגישות הקוטביות משקפות, ולו במידת מה, את השוני בתרבות התנועתית שספגו הדוברים בתהליך הסוציאליזציה שעברו, הראשונים ב'איחוד' והאחרונים בימאוחד' . תקציב 1992 חייב את המזכירות לשני ימי דיון ארוכים, בהם חודד הניגוד בין הגישות, ובהם גם נאמר גלויות שלגבי חברים שונים השאלה אינה היקף התנועה, סמכותה ומשימותי...
To the book |
|
|