5 . ממצא בולט אחר, היא העובדה כי המלה הצברית, המסורתית, "אהלן", אשר שיקפה, במידה רבה, את ה"סחבקיות" ו"הדוגריות" של הצבר, איבדה את הדומיננטיות שלה והיא הולכת ונעלמת, ככל הנראה, מלקסיקון צברי הקיבוץ ) כאמור, רק 0' 189 מבין הנחקרים ציינו אותה ( . ב . כינויים ושמות חיבה 1 . גם בעיר וגם בקיבוץ מרבים בני הנוער לכנות זה את זה בכינויים שונים . נטייה זו בולטת יותר בקיבוץ מאשר בעיר ) הקיבוצניקים ציינו 152 כינויים שונים בעוד שהעירוניים ציינו רק 112 ( . 2 . כמעט כל הכינויים מקפלים בתוכם קוד הומוריסטי, אשר משמעותו ידועה רק לחברים . אלה הם כינויים המבוססים, ככל הנראה, על צופן חוויתי משותף או על תיוגים והקנטות מסוגים שונים . לדוגמה : "צ'וצ'ו", "צ'ימפרסטו", "ג'ו", "ארנולד", "ג'מוס", "זאגור", "תימבה", "פלוד", "דדש", צ'סטר", "פוקו", "אוקס" וכר . 3 . שני סוגי כינויים, שאפיינו דורות קודמים של צברים ) בעיקר בפלמ"ח ומאוחר יותר גם בתנועות הנוער ( כמעט שלא קיימים היום * כינויים אשר אתה למד מתוכם על תכונה בולטת, או על הסטטוס החברתי של בעל הכינוי, כגון : "שמן", "לנגר", "משקפופור", "בול עץ", "לץ", "צ'יטה", "פיי...
To the book