מבוא: למה שנאתי מתמטיקה ובכל זאת אני אוהב סטטיסטיקה

אל המקום שבו המורָה שלי למתמטיקה, שנקרא לה כאן קרול סמית, עמדה והשגיחה על הנבחנים . "המורה", אמרתי, "אני לא מזהה חלק גדול מהשאלות בבחינה" . בואו נגיד שגברת סמית לא אהבה אותי הרבה יותר משאני אהבתי אותה . אני מודה שבכמה הזדמנויות השתמשתי בהשפעה המוגבלת שהיתה לי כנשיא מועצת התלמידים כדי לקבוע כינוס של כל בית הספר כדי שהשיעור שלה יבוטל . אני מודה גם שחברי ואני שלחנו לה פעם פרחים מ"מעריץ אלמוני" במהלך השיעור ואז התגלגלנו מצחוק בירכְּתי הכיתה בזמן שהיא התבוננה סביבה במבוכה . ואני מודה גם שהפסקתי לגמרי להכין שיעורים ברגע שהתקבלתי לאוניברסיטה . אז כשניגשתי לגברת סמית באמצע המבחן ואמרתי שהחומר לא מוכר לי, היא לא היתה נחמדה במיוחד . "צ'ארלס", אמרה בקול, כאילו אלי אבל בעצם פנתה אל טורי השולחנות כדי לוודא שכל הכיתה שומעת, "אם היית לומד, החומר היה נראה לך הרבה יותר מוכר" . זה נשמע משכנע . חמקתי בבושה בחזרה אל הכיסא שלי . כעבור כמה דקות ניגש לקדמת הכיתה בריאן אַרבְּטר, שהיה תלמיד הרבה יותר טוב ממני באינפי, ולחש משהו באוזנה של גברת סמית . היא לחשה לו בחזרה, ואחר כך קרה דבר מדהים . "אני מבקשת את תשומת...  To the book