פרק שלישי: פּוֹפּלָר גרוֹב "ההורים פשוט ירדו מהפסים".

להיכנס [ לכל בית ] , בוכה בגלל מכה בברך, והם היו עוזרים . . . אני מתה על תחושת הקהילה הזאת שיש לנו . עד כה, בחנו את הרעיון שמגפות חברתיות אינן מתנהגות בצורה פרועה ונטולת שליטה . הן מתקשרות למקומות . והסאגה של פיליפ אספורמס ומיאמי מספרת לנו שכוחם של מקומות נובע מהסיפורים שהקהילות מספרות לעצמן . בפרק זה, אני רוצה לקחת את שני הרעיונות האלה ולהוסיף להם שאלה שלישית : אם מגפות מושפעות מסיפורי - על שנוצרו בידי התושבים בקהילה, אזי באיזה מובן הקהילות עצמן אחראיות לקדחות ולמגפות שרודפות אותן ? חידה מספר שלוש . 3 . דור אחד לפני משבר שעתיד להתרחש בפופלר גרוב אירע משבר אחר ודומה לו, מוזר ככל שזה נשמע, בעולמם של גני החיות . קשה לומר שמשבר גני החיות היה צריך לשמש תמרור אזהרה להורים בפופלר גרוב, מפני ששני העולמות רחוקים זה מזה עד בלי די . רק במבט לאחור אפשר להצביע על הקווים המקבילים . המשבר פרץ בשנות ה - 70 . מטפלים בגני חיות ברחבי העולם התחילו להשקיע משאבים רבים יותר ויותר ברביית אוכלוסיות בעלי החיים שלהם בשבי . ההיגיון היה ברור . לשם מה להשקיע את כל הטרחה בתפיסת בעלי החיים בטבע ? גם התנועה הצומחת לש...  To the book