בחזרה לתחנה המרכזית

219 חלק ד׳ : תקופת היוטיוב קודם לכן שוטטתי באחד הפורומים האינטרנטיים של אוהבי המוזיקה המזרחית ונתקלתי בשרשור תגובות שהוא הוזכר בו . זו היתה תקופת שיא ההצלחה של הפופ הים תיכוני, ובן מנחם יצר את אחד הלהיטים הגדולים של התקופה - ״ריקוד רומנטי״ של ישי לוי . בפורום תקפו אותו על השיר : ״מה שנהיה מהמוזיקה המזרחית זה גועל נפש . תאמינו לי, יהורם גאון צודק . אין כבר שום קשר למקור״, כתב אחד מהם . מגיב אחר השיב, מקווה שבן מנחם יקרא את דבריו : ״בזמן שאתם ממלאים את קיסריה עם כל הרקדניות והריקוד רומנטי שלכם, הזמרים של פעם יושבים בבית מובטלים״ . זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי ביקורת ״מבית״ על המִסחוּר והרדידות של הפופ המזרחי . הדיון הזה היה חריג מאוד בנוף, כי השיח על המוזיקה המזרחית, שהתפתח במקביל להצלחה ההיסטרית שלה, היה די בינארי : מי שמעולם לא אהבו את הז׳אנר, וכרגע סולדים מהלהיטים החדשים בעודם ״מתרפקים״ על הימים של זוהר ואהובה שבזמן אמת זכו לאותו בוז בדיוק, ומי שתמיד אהבו את הז׳אנר וכרגע חוגגים כל להיט, נהנים מהחשיפה חסרת התקדים ודוחים כ״קפוץ תחת״ כל ביקורת שנשמעה על הז׳אנר . המגיבים בפורום תקפו את הפו...  To the book