שלום, חבר.

181 חלק ג׳ : תקופת הדיסקים 281מהפכה של שמחה והמקום שבו נקבע גורלו של זמר לשבט או לחסד הוא התחנה המרכזית הישנה ותחנות הרדיו הפיראטיות . באותם ימים אבי גואטה פונה לפזמונאי דוד זיגמן ומבקש ממנו לכתוב כמה שירים לזמרת חדשה, שהחליט להשקיע בה . זיגמן, בן לניצולי שואה ממוצא פולני, היה אז הכותב הכי עסוק בז'אנר . במהלך איסוף החומרים לאלבום לזמרת המבטיחה, הוא שוטט בין דוכנים של מוזיקה טורקית ויוונית בתחנה המרכזית וחיפש לחנים להתאים להם מילים . קסטה לבנה עם כיתוב צהוב, של זמרת הטורקייה קיברייה, צדה את עיניו . זיגמן ביקש מבעל הבסטה להשמיע לו אותה . שתי דקות אחר כך היא כבר היתה שלו . באותו השבוע הוא הסתגר בעליית הגג בביתו ביפו העתיקה עם דף, עט ורדיו - טייפ, ניגן את הקסטה, ונתפס כבר לשיר הראשון Sevenler İçin - "בשביל האוהבים" . השיר הטורקי לקח אותו למחוזות שונים מכל להיטי האהבה שכתב אז . הוא החליט לכתוב שיר לזכר חברו הטוב עילם מלאכי, בן למשפחה המאמצת שלו בקיבוץ הזורע, שזיגמן הגיע אליו בגיל 12 מבת ים, כחלק מחברת נוער . "היינו אחים לכל דבר . כל היום ביחד . כל הזמן ביחד . הבחור הכי טוב בעולם", מספר לי ז...  To the book