41 חלק א׳ : תקופת התקליטים מהגרים שלכל אחד בה יש שפה ותרבות משלו ? בשירו ברצלונה אפשר אולי למצוא חלק מהתשובה : דווקא יוסף ג'ו עמר, הפייטן והחזן, המורה לעברית מעיירת החוף סטאת במרוקו - כתב שיר אוניברסלי . לא יהודי, לא ציוני, לא ישראלי . שיר של כולם . שיר כיסופים לברצלונה מפתיעה לא פחות העובדה שעמר חובש הכיפה, שהביא לקהל הישראלי את פיוט השבת "ישמח משה" ואת הפיוט הספרדי הנצחי "שלום לבן דודי", לא חיבר את שיר האהבה שלו על אחת מערי הקודש ירושלים, צפת, טבריה או חברון . שיר הכמיהה והכיסופים שלו נכתב דווקא על ברצלונה - העיר שהיא מרכז כלכלי ותרבותי אדיר, בירת תיירות, בעלת נמל גדול וחשוב, סמל למטרופולין ים תיכוני תוסס ונקודת מפגש היסטורית של תרבויות רבות . ממש כמו מחבר השיר . הכמיהה לברצלונה משולה לכמיהתו של המוזיקאי לכלי המיתר שלו, תהא זו גיטרה או מנדולינה . השיר ברצלונה נטול כל זיקה תורנית, אך בהיותו אחד מלהיטיו הגדולים ביותר של ג'ו עמר, הוא הופיע באופן טבעי לצד שירי הקודש שלו . השיר מיוחד ומייחד את יוצרו - לא רק בנוף היהודי - מסורתי - מזרחי של התקופה, אלא גם בנוף הישראלי המערבי של ימי ה"אנחנו"...
To the book