פרק ח תורה מגנא ומצלא ("על התורה")

אין ספור סיפורים קטנים בנו את האתוס הענקי הזה של אושר לימוד התורה . למטרה זו למשל שימשו העדויות על החרדי שראה אדם רוקד בשלג הירושלמי סמוך לבית הרב מבריסק בלי מעיל . הוא לא הבין מי רוקד ככה בשלג . כשהתקרב בסקרנותו גילה שמדובר בלא פחות מאשר הרב שך . למה הרב שך רקד בשלג בלי מעיל ? כי הוא בדיוק יצא מהרב מבריסק, והאחרון פיצח לו קושיה שהייתה לו על הגמרא . מה יותר משמח ומרקיד מזה . ומאידך, היה גם הסיפור מכמיר הלב שהופיע בעיתון "יתד שלנו" לילדים 187 על העצב הגדול של הרב שך כשנחלשה ראייתו לעת זקנתו והוא התקשה ללמוד . או אז הציעו שישלחו לו מאמריקה מתקן גדול ומיוחד, מעין זכוכית מגדלת ענקית שאליה יוכל להכניס את הגמרא, לסגור ולראות בענק . הרב שך, כך סופר לילדים, לא התנחם מההצעה . "הוא נטל גמרא בידו והכריז : 'אני רוצה ללמוד בגמרא שאפשר לחבק, בגמרא שאפשר לנשק" . בכל כך הרבה ואריאציות שמעתי את תיאור תשובת הרב שך כאשר הוא נדרש להסבר מה הם ייסורי הגיהינום, מה עוצמת אותם ייסורי תופת . הרב שך היה נוהג לומר כי אצלו הייסורים הכי גדולים, חיבוט הקבר ממש, זה להתעורר בליל שבת כשהאור בבית כבר כבה מהשעון שבת וההל...  To the book