פרק ה האידיאולוגיה החרדית (חרדים נגד ציונות)

כי אבדה תקוותם, בושים ונכלמים מבוזים ושפלים על מדינתם האהובה, שיצרו לה פסוקים ושמחו איתה, שפכו דמים רבים למענה, התאבלו יחד איתה והתפללו לתחייתה, עד שנבוכים המה לגמרי במדינתם העלובה הטופחת על פניהם" . בסיום העצרת הם יצאו בתהלוכת ניצחון בסמטאות הירושלמיות וחלפו על פני כתובת הגרפיטי "שטח פלשתין . ציונים החוצה" . זה חלק המקטע של "הקנוֹאִים", הקטע הפלשתיני . "מה שלומך ? וואס הרצאך ? " ( וואס הערט זיך = וואס הרצאך ) צעקתי פעם מלמטה לרב ישראל מאיר הירש, בנו של שר החוץ של הנטורי קרתא משה הירש . הוא עמד על מרפסת ביתו ברחוב חוני המעגל הצופה אל מחוץ לחומות הקסבה . "אלחמדוללה", הוא ענה בערבית עסיסית מגדירת זהות, במקום ביידיש . השבח לאללה . התהלוכה המשיכה לכיוון כיכר השבת . ההולכים בראש קראו ברמקול הנייד שוב ושוב : "יהודים אינם ציונים . ציונים אינם יהודים" ו"עם ישראל כופר בעבודה זרה ציונית ומקבל עליו את גזירת הגלות" . הקהל הגיב לכל הכרזה כזו ברמקול בזעקת השבר : "געוואלד" ובהתלהבות "געווווווואלד" . הציבור החרדי הרחב, הזרם החרדי המרכזי, זה שמחוץ לזרם הקטנטן של קיצוני הנטורי קרתא, לא שייך לסיפור הזה כ...  To the book