|
|
זיכרונותי מהכלא שעוביו ארבע מאות עמודים ואמר, "זה עבה מדי . לא יהיה לי זמן לקרוא את הכול . " אך משהתחיל, אמר מנדלה, הוא קרא את הספר מתחילתו ועד סופו . "החקירות היו מוכרות לי," אמר לי מנדלה, "אבל בחיי, אתה באמת סבלת . " "אני סבלתי ? " שאלתי בהפתעה . "אתה סבלת פי שלושה . עשרים ושבע שנה ! " "אבל אנשי היו איתי," השיב מנדלה בגאווה . "אתה היית לבדך . " מילותיו עוררו בי סערת רוח שהפתיעה אותי . הרגשתי כאילו הוא העליב את שותפַי לפשע, בני העם היהודי . "אבל אנשי היו איתי גם כן," הכרזתי במידה שווה של גאווה . מנדלה חייך . "קראתי את הספר שלך . כל זה היה בדמיונך . אנשיי היו איתי בחיים הממשיים, כל הזמן . " השווינו רשמים . אמנם שנינו היינו תקועים במקום שנקרא בית סוהר, אבל שני המוסדות היו שונים לגמרי . מנדלה הסביר שבמשך הזמן הארוך שעשה באי רוֹבֶּן, הוא נפגש דרך קבע עם חבריו לתנועה . הם ניהלו את מאבקם המהפכני מתאיהם . הם קיבלו דיווחים מהחזית, ניסחו אסטרטגיה, קיבלו החלטות טקטיות ושלחו הוראות לשטח . הוא לא היה צריך לשחק שחמט בראשו . האם עולם המאבק שלי היה רק מדומה ? האם הייתי ממש לבד ? מבחינתי, הדו ‑ שיח ש...
To the book |
|
|