|
|
זו היתה מחזוריות של שלושה ימים . בהתחלה הייתי שוקע אט ‑ אט, עד שהייתי שוכב לי כמעט בלי הכרה, לא בטוח אם אני ער או ישן . ואז היו מתנפלים עלי באלימות עם תפסים וצינורות גומי . לפני שהבנתי מה קורה, דמי התדפק בחוזקה סחור ‑ סחור בראשי . לבי חישב לזנק מבין צלעותי . קיבתי חשה נפוחה . ואז, בבת ‑ אחת, גופי לא היה עוד בהילוך גבוה, אלא החל בשקיעתו האטית אל המחזור הבא . דקה אחר דקה, בעוד אני גולש שוב מטה, בעוד כל החיוניות אוזלת מגופי, היה לי די כוח רק כדי להיאחז בתחושה אחת : הביטחון שלא הייתי לבד אף לרגע . אביטל ומשפחתי ועמי היו איתי . כשנעשיתי שוב מטושטש יותר ויותר, חשתי שעשיתי כל מה שיכולתי ; העברתי את המוט במירוץ השליחים הקיומי הזה . עכשיו הגיע תורם . ביום הארבעים וחמישה לשביתת הרעב שלי, לא לבי הוא שבגד, אלא לבו של ברז'נייב . "אביטל עושה עבודה טובה . ברז'נייב לא היה מסוגל לשאת את זה עוד," התלוצצתי ביני לביני . המנהיג העליון החדש היה יורי אנדרופוב, ראש הקג"ב ששלח אותי לכלא כאשר חתם על המסמכים הראשונים שפתחו את התיק הפלילי שלי . הפסימיסט שבי ידע עד כמה הוא יכול להיות אכזר . האופטימיסט קיווה שאולי ...
To the book |
|
|