|
להיכנס בצעד כבד לתא המיועד לה ללילה . אהבתי את השיט בסירה עם אחי והורי, ושלחתי יד לגעת בעליהן הענקיים של חבצלות המים . הוקסמתי, בחלוף השבועות, למראה פריחתם של עצי התפוח, ולאחר מכן, כשכמשו הפרחים הענוגים, צפיתי בהופעתם של הפירות הנלבבים והניחוחיים . חיים בלי חירות ועם כל זאת, אפילו באווירה הרומנטית ההיא, למרות גילי הצעיר וקוצר הבנתי, חשתי בעצבות כלשהי . בהדרגה, מילים שפלטו הורי מפעם לפעם עזרו לי להבין מה מתרחש . האיכרים שמהם שכרנו את החדר היו מבין עשרות מיליוני הסובייטים שחיו בקולחוז, אחת החוות הקולקטיביות הענקיות שיצרה ברית המועצות, בדרכי אלימות, מ ‑ 1928 . האיכרים היו עניים מרודים, בלא חירות ובלא תקווה . כשהמליטה פרתם עגל, היה עליהם להחליט אם ישחטו אותו לבשר ‑ וישלמו עליו מס גבוה להחריד ‑ או ימסרו אותו לקולחוז, מפני שכל משפחה הורשתה להחזיק רק בראש בקר אחד . מה שנראה לנו כחיזיון פסטורלי נאה של איכרים מושכים עגלות בידיהם ‑ גם כשהיו מלאות במשא כבד, שובר ‑ גב ‑ היה השתקפות של העובדה שכל הסוסים השתייכו לקולחוז . האיכרים הצטרכו לקבל רשות מיוחדת להשתמש בהם . וברגע שהחלו עצי התפוח ההם לפרוח, ...
To the book
|

|
|