הרקע ההיסטורי

מבוא 17 והעיירות שהתקיימו ביהודה חרבו . בנוגע לכך הוצגו במחקר שתי גישות היסטוריות אפשריות ( שוורץ תשמ"ו ) : גישה מקסימליסטית וגישה מינימליסטית . את הגישה המקסימליסטית ייצג ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו, אשר בספרו "ההיסטוריה הרומאית" תיאר את תוצאות מרד בר כוכבא כך : חמישים ממבחר עריהם הבצורות ותשע מאות ושמונים וחמישה מחשובי יישוביהם נהרסו עד היסוד, חמש מאות ושמונים אלף איש אבדו בגיחות ובקרבות [ . . . ] יהודה כולה או כמעט כולה הייתה לשממה ( 14, : Cassius Dio, Historia Romana , LXIX 1 ; תרגום בעקבות ייבין תש"ו : קע"ה ) . לעומתו מיוצגת השיטה המינימליסטית על ידי רוב אבות הכנסייה שדנו בנושא זה, ובייחוד דברי אריסטון מפחל מאמצע המאה השנייה לסה"נ, אשר השתמרו בספרו של אוסביוס 'תולדות הכנסייה' . על פי אריסטון מפחל עולה כי לא כל ארץ יהודה נהרסה אלא הוכרח "כל העם לנדוד גם מן המחוז שסביב ירושלים עד כי לא יכלו להשקיף על ארץ אבותיהם אפילו ממרחקים" ( 3 : 6 Eusebius, Ecclesiastical History , IV, ) . עם זאת, אין להתעלם כאמור מן המגמה הדתית של אבות הכנסייה, שראו בנטישת היהודים את אזור ירושלים ניצחון של הנצרו...  To the book