|
|
שלנו . בטווח הנראה לעין, עלינו לפעול על פי הצו הבא אשר שמעתיו מרפאל ( רפול ) איתן כאשר היה רמטכ"ל : "אם לָנֶצַח על החרב נועדנו לחיות, מוטב תהא זאת בידנו ולא על צווארנו" . כן, בצער ובכאב אני כותב שורות אלו, משום שהאלטרנטיבה להניח את החרב בנדנה, תביא עלינו הפסד צורב כבד הרבה יותר מאירועי 7 באוקטובר ‑ ופשוט לא נהיה כאן . אבל אני מאמין, מתפלל ומקווה כי בזכות האחדות נתחזק מבית ונעמוד מול כל איום מבחוץ . ומכאן המקום לשאלה הקיומית העיקרית של היום שאחרי המלחמה . האם הסכנה הפנימית תחזור לנקודה שבה נבלמה בבוקר 7 באוקטובר ? וכאשר תחזור, האם האחדות שנכפתה עלינו תשרוד גם אם ייעלמו איומי חמאס, חזבאללה, החות'ים ואיראן ? ואולי יקרה ההפך מזה ‑ והסכנה הפנימית תשוב ובעוצמות אדירות יותר בעקבות מחדל 7 באוקטובר ,2023 בדיוק כמו הזעזוע שחוותה החברה הישראלית אחרי 6 באוקטובר 1973 . אם הפסימיסטים שבינינו יאמרו כן, אזי האשמות מצד אחד הולכות לאחור, עד 1993 להסכמי אוסלו, וכן למאי ,2000 ב"בריחה" מלבנון, ובאופן ממוקד יותר ‑ לאוגוסט ,2005 ההתנתקות מרצועת עזה . ואילו הצד השני יחדש את המחאות, שהחלו בעקבות הכרזת הממשלה ה...
To the book |
|
|