פרק טו צעדים חד‑צדדיים במזרח התיכון ‑ לקחים ומשמעויות

שני צעדים כאלה היו היציאה מלבנון ב ‑ 2000 וההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון ב ‑ 2005 . כוונתי כאן היא לעסוק בהיבטי המערכת המפרשת של הצד השני, בהשפעה על ההרתעה הישראלית, בחילוקי הדעות בין המחנות בישראל ובמצב בשטח כתוצאה מהם . למען הסר ספק, אינני מבקר את עצם ההחלטה לצאת מלבנון ולהתנתק מרצועת עזה ומצפון השומרון . ההפך, חובתו וזכותו של מנהיג לחפש כל דרך לקידומה של המדינה בכל המישורים . הפרק נועד להטיל אור על ה"איך", על הדרך שבה הוצאו לפועל אותן החלטות, והשפעתה על השחקנים במזרח התיכון הלבנטיני ‑ מוסלמי ‑ פונדמנטליסטי . ניתוח הצעדים ‑ הטעויות והאיוולת המחשבתית היציאה מלבנון ‑ מאי 2000 סיפור רקע מעניין, שנחשף רק לאחרונה, חושף כי אהוד ברק ‑ ראש הממשלה באותם ימים ‑ גרס עוד בהיותו ראש אמ"ן, כי אין לצה"ל מה לחפש או להישאר בלבנון, וכי דעתו זו החלה להתגבש כבר ב ‑ ,1983 עם מינויו לאותו תפקיד . סיפר לי אל"מ ( במיל' ) ד"ר ז'ק נריה : "ב ‑ 1983 התקיים דיון בממשלה על הנסיגה מלבנון . אהוד ברק, שהיה ראש אמ"ן, התקשר אלי לפנות בוקר ושאל לדעתי . הייתי אז סגן ‑ אלוף באמ"ן וכיהנתי כראש ענף סוריה ולבנון . אמרת...  To the book