פרק יג פערים בהבנת התרבות הערבית/מזרח‑תיכונית

בעקבה, ב ‑ ,1994 לפני יציאתם לחתימה על הסכם השלום ) , נהפך לסמל, לתמונה היסטורית, בשל הכבוד ההדדי הנראה בה, בדרך עממית וחפה מכל התנשאות . באירוע קריטי נוסף, במהלך השיחות באוסלו שנערכו במהלך 1992 ‑ 1993 ‑ שיחות שהיו תחילה אקדמיות ובהמשך רשמיות ‑ השתתפו מהצד הישראלי שר החוץ דאז שמעון פרס, סגנו יוסי ביילין, מנהל משרדו אורי סביר, ואיתם האקדמאים רון פונדק ויאיר הירשפלד . בסך הכול חמישה ישראלים, האדריכלים ומובילי הסכם העקרונות, אבל אף לא אדם אחד יוצא מדינות ערב . הצדדים שוחחו ביניהם באנגלית ‑ שלא היתה שפת האם של אף אחד מהנציגים ; האחרים דיברו ערבית ונורווגית ‑ וכל צד דיבר בינו לבין עצמו בשפתו שלו . במילים אחרות, לא היה שם מישהו שהיה מסוגל להבין את הרמזים שעלו מהצד הערבי, את הבדיחות ומקורן, גם לא את הקללות ומשמעותן . כשיצחק רבין קלט זאת, וזה קרה ממש לקראת החתימה, הוא התעקש להוסיף מטעמו את ז'ק נריה ‑ שגדל בביירות עד גיל ,17 שירת בחיל המודיעין בצה"ל והגיע לדרגת אלוף ‑ משנה, ועם שחרורו מונה ליועצו של רבין . על התרומה הרבה שבהצטרפותו של נריה לצוות אוסלו כמעט בדקה ה ‑ 90 ניתן ללמוד משיחות 268 עמו,...  To the book