פרק ד מלכודת חידת ההיגיון והמציאות במזרח התיכון

בגלל ההיגיון "הבריא" לכאורה הזה . רש"י מפרש היגיון כ"שיחת ילדים", היינו שיחה קלה ; שיחה שכולה תום, ואמונה טוטלית בחוקי ההיגיון . בתלמוד הירושלמי, מסכת סנהדרין י', מתנגד רבי עקיבא לספרים החיצוניים וטוען נגדם בזלזול : "להיגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו ! " כלומר, הם אינם מיועדים ללימוד של ממש, אלא רק לעלעול קל . בהתאמה, במהדורה מוקדמת של מילון אבן ‑ שושן מוסבר הערך "היגיון" כרפרוף קליל על פני הדברים בלי חתירה לעומק, בלי להתייגע . ומסופר בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות כ"ח : "תנו רבנן : כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו . אמרו לו : רבנו, למדֵנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא . אמר להם : היזהרו בכבוד חבריכם, ומִנעו בניכם מן ההיגיון" . כלומר, אל תסתפקו בפשוטו של מקרא, אלא יש להעמיק בכל הפירושים והפרשנויות . ההיגיון הוא, אם כן, רק פְּשָׁט מן הַפְּשָׁט, כפי שההֶגֶה קודם לדיבור או לשיר . ההיגיון מבצבץ רק "על פניו", רק על פני השטח . כשדוד המלך כותב בתהילים "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר", פירשו "היגיון" כנועם הניגון והזמר שהיו הוגים הלוויים בבית המקדש . מסוכן להניח שההי...  To the book