רב ‑ השנים, כשבכולן נטל עצום של פיקוד ואחריות עצומה לחיי אדם ולביטחון המדינה ; הקמת משפחה משלי, בדגש על חוויית הזוגיות, האבהות והסבאות, ובמקביל המאבק להבטיח לי ולמשפחתי בסיס כלכלי סביר לקיום, כי לא טוב היות האדם חסר פרוטה לקיומו הבסיסי . לגדול בסיר לחץ נולדתי במעברת העולים פרדסיה ב ‑ ,1954 עשירי במשפחה של 11 ילדים . מתוך תשעת הראשונים נפטרו שלושה בלוב, עוד בטרם מלאו להם חמש . הייתי הצבר הראשון במשפחה שניסתה לסלול את דרכה במדינה הצעירה של שנות ה ‑ 50 . כשאר ילדי השכונות, שנאבקו על קיומם ועל הישרדותם, הרגשתי שעומדות בפני שתי אפשרויות : הילכדות במערבולת התסכול, הייאוש, הפשע, הסמים והעוני, או מאבק מתמיד להיחלצות . לעתים קרובות הרגשתי כמי שחי בגיא צר ועמוק שקירותיו חלקלקים . בלא קשר לעוצמת האמונה ביושב במרומים, מצאתי עצמי לא פעם מזיל דמעה, זועק מתוך תפילת ההלל וההגדה של פסח : 27 לעתים בקול, לרוב בדממה זועקת . "מן המצר קראתי יה" . שתיקות ילדותי הארוכות לֻוו תמיד בסצנות היעלמות נוסח הודיני ; הייתי חייב להימלט מהמציאות ולהיות עם עצמי, משימה בלתי אפשרית בבית קטן ומלא אנשים . אבל הבנתי כבר אז כי...
To the book