פרק שלושה‑עשר: חטופים

נחטף . כך יוצא כי לכל אחד יש את החטוף שלו ‑ והטרגדיה הופכת מלאומית לאישית . ונוסף על כל זה, הרגשה נוראה היא לדמיין את כל אותם יקרים נגררים במנהרות חמאס, מעונים ומושפלים בידי אותם רוצחים נתעבים שטבחו במשפחותיהם . זה סיוט איום, שאין לו סוף . לאור כל הסיבות הללו, שחרור החטופים נהפך לעניין הדחוף ביותר . מטרה עיקרית לאומה שלמה, ובעיקר לבני המשפחות . אכן יש רבים ‑ ואיש אינו יכול להאשימם על כך ‑ שרואים בשחרור החטופים משימה חשובה והכרחית יותר מהמלחמה ומהניצחון על חמאס . לדעתם של אותם אנשים אומללים צריך היה לעשות הכול, אבל הכול, להשבת החטופים . "החזירו את סבתותינו, בנותינו, נכדינו", ו"לעזאזל עם המלחמה . . . " משפחות החטופים וחבריהם התאחדו לכדי שדולה גדולה וחזקה, ופתחו במאבק בארץ ובעולם להשבת יקיריהם, מאבק שתוכנן ונוהל בידי פעיל חברתי ותיק . בסגנונו הזכיר המאבק את המערכה לשחרור גלעד שליט, 12 שנה קודם לכן . הארגון החדש שקוע בפעילות קדחתנית . משפחות החטופים חוסמים צירים מרכזיים, עורכים מצעדים של אלפים ברחבי המדינה ובירושלים, ויוזמים ערבי שירה . הם העמידו שולחן שבת ברחבת מוזיאון תל אביב לכל החטופים...  To the book