פרק שישי: בארי

והדים רועמים של פיצוצים . תחילה, כל זה לא עורר התרגשות יתרה . הם הורגלו להתראות "צבע אדום" . אחד התושבים הוותיקים נהג לומר כי "החיים במקום הזה הם 95 אחוזים גן עדן ו ‑ 5 אחוזים תופת" . אלא שהפעם היה המצב שונה בתכלית . הם שמעו קולות ירי . במערכת הקשר הפנימית שלהם, שהופעלה באמצעות הטלפונים הניידים, הם נצטוו להישאר בבתים ולהיכנס לממ"דים . 11 חברי יחידת הכוננות מיהרו לשער הקיבוץ . אחד מהם, יאיר אביטל, קפא על מקומו . "הגעתי לגדר ולפנַי ראיתי צבא . היו שם אולי 500 מחבלים, מאורגנים ביחידות מאחורי מפקדיהם, מוכנים להתקפה" . והם אכן התקיפו . הם פרצו לתוך הקיבוץ משלושה כיוונים : הכניסה הראשית, הכניסה האחורית, ופִרצה בגדר . בקרב היריות נהרגו חמישה מחברי כיתת הכוננות . הם נפלו בשבילים, בין הבתים, ובמרפאת השיניים ששימשה תחנת איסוף פצועים . הם לא הצליחו לעצור את מבול המחבלים ששטף את הקיבוץ . "רעדתי בכל גופי", אמר תושב המקום, "כשקיבלתי את הפקודה לנעול את עצמנו בממ"ד . מה בדיוק קורה ? בתחילה לא האמנתי . חשבתי שחלה טעות כלשהי" . חוסר האמון הראשוני נהפך לתדהמה, לפחד ולבלבול . עזה היתה אמורה להיות שקטה . ה...  To the book