|
|
דריה ולביא קרפ, בת עשר ובן שמונה, הגיעו בערב החג לאביהם, דביר, שגר בקיבוץ עם בת זוגו, סתיו קמחי . האם, רעות, גם היא חברת רעים, נסעה להעביר את החג במרכז הארץ . משעה שמונה בבוקר, כשהחלו להגיע ידיעות ראשונות על פריצת מחבלים את גדר הגבול, רעות בחרדה עצומה . צמודה כל הזמן לטלפון . בשעה 15 : 08 דביר מעביר לה הודעה מצמררת : יש ירי כבד ובלגן גדול . חמש דקות לאחר מכן המחבלים נכנסו לדירה, ובשעה 24 : 08 הודעה נוספת שמקפיאה את דמה : "אמא, זו דריה, אבא נרצח . גם סתיו . הצילו ! " השעות הבאות הן הארוכות בחייה של רעות קרפ . שלוש שעות שהיא עם שני ילדיה על הקו, מנסה להרגיע, לעודד, להסביר, להתחנן . לבקש מהם שיהיו בשקט . מנחה אותם לשכב במיטה ולהתכסות . לא לזוז . לא לחשוב . ודריה רק כותבת : אמא, הצילו . . . את מה שקרה בהמשך היא תשמע רק בלילה, כשהצליחה לחבוק את שני ילדיה שחזרו מהתופת, שני ילדים קטנים ששהו שעות ליד גופות אביהם ובת זוגו . המחבלים חזרו לדירה, ראו את שני הילדים ואחד מהם, ככל הנראה מפקד הכוח, ניגש להרגיע אותם . הוא כיסה את שניהם בשמיכה ואמר להם שאין לו כוונה להרוג אותם . בחוץ, על קיר הבית, הוא כ...
To the book |
|
|